באיים המלדיביים לא ישבתי על המקום. ישנתי כל לילה בבית-הפנימייה הזול במאלה, אבל כל יום אנחנו הולכים לאנשהו. שכרתי סירה (אמדה, 1,000 דולר במשך 3 ימים, מלדיבים לא זולים בכלל) ובכל יום הלכנו לאנשהו. כך דרכתי על. החוף המפורסם והגבוה ביקרתי בשלושה אתרי נופש בדירוג 5 כוכבים, ובאמת שווה להגיע לשם פעם בחיים.

ראשית, המדיניות המקומית היא שאטול מייצג אתר נופש משולב לחלוטין. כמובן, בכל מקום יש חול משובח מאוד (ובכן, אני מצפה שזה יהיה קצת:)), ועצי הדקל והצמחייה נטועים במילימטר. לפעמים חשבתי על מדוע הם מאפשרים לפרחים ולעצים לצמוח מעט פחות מהצבא, אבל זה נראה כאילו זה הטעם המקומי. אבל זה לא אומר שפרחים לא. יוצרים אווירה של גן עדן
כמובן, כל אתר נופש מנסה לקרוע אותך לגזרים עם צבע הים ומנהל. בעיקרון, הוא משחק עם גובה המים הסמוכים לחוף ומנהל אותם. האמת היא שראיתי כחול כמעט טיולים מסביב לעולם חשמלי באתר כזה, שהפך אותי לבלגן. אתה יכול לראות את התמונות למטה, אבל אני לא חושב שיש מצלמה באמת לוכדת את הצבע משם. ולא, זו לא הפינה היחידה של האיים המלדיביים. שהצבע לא נשאר לי על הרשתית אבל לא תפסתי רגע עם עננים, תהילת אלוהים (הייתי בינואר, מיד אחרי השנה החדשה, בעונה היבשה המלאה), אבל הייתי מאוד סקרנית לגבי הכחול בתנאי ענן. או אולי לא:)

באחד מאתרי הנופש היתה לנו הזדמנות לבקר וחדרים מסוימים. למעשה, האנשים באתר הנופש היו די מבולבלים כשנחתנו עליהם על האי. חגים באיים המלדיביים לרוץ לאחר טיפוסי אופייני למדי – התייר בשדה התעופה, משם נלקח עם הסירה או מטוס אל הנופש אטול,, לאחר 7 ימים (או 14, או כמה ימים), מועבר שוב לשדה התעופה ולאחר מכן עוזב. במהלך התקופה שבה הוא יושב באתר הנופש, במקרה הטוב הוא יוצא לטיול מאורגן, אבל רוב הזמן הוא יושב על החוף, שותה קוקטיילים ומנסה את ידו על צלילה, שייט וספורט ימיים אחרים (לא, אין סקי, מעטים מאוד הנופש מציע כי התייר הרגיל הולך לאיים המלדיביים לאווירה שקטה זן, לא לשמוע מי יודע מה הסבל של מנועי ארוז במלואם. אגב, דרך אתרי הנופש, במיוחד באזור שבו החדרים או הוילות ממוקמים, זה שתיקה של קבר, מקוטע רק על ידי שירי המעברים (בהתחלה, חשדתי שהם נרשמו, אבל אפילו ראיתי כמה קטעים:)).